קשה להאמין, כי בכל זאת כולנו אוהדי הפועל, אבל הזיכרון הראשון שלי ממפעל גביע המדינה קשור דווקא להצלחה. כנראה שקל יותר להיזכר בהצלחות, גם אם מן הסתם גם אלה היו מעטות יותר. הרי לגדול כאוהד הפועל תל אביב בשנות ה-70 וה-80 בעיקר בכדורסל מסמל הרבה דברים. עודף הצלחות לצערנו אינו אחד מהם…
לוקח אתכם וגם אותי חזרה לחצי הגמר של עונת 83/84 ואני כבר בן 13, אוהד הפועל מחושל (או לפחות חושב ככה). יד אליהו, כשמשחק מצוין שלנו הוביל אותנו לגמר. פיני חוזז שמגיע עד היום למשחקים יחד עם אגדות כמו מייק לארגי, ווילי סימס, דני נחמיאס ועוד רבים וטובים, היו חלק מהקבוצה הנהדרת ההיא שהיוותה בסיס לבערך עשור של קבוצות תחרותיות ומרגשות, קבוצות הפועל אמיתיות, שמסתכלות לכל יריבה בלבן של העיניים גם אם רק לרגע היא נראית מאיימת ומפחידה.
הרגעים האלה במעלה היציע, הם רגעים שלא שוכחים לעולם והם חלק ממה שמניע אותנו ביום יום. אלו הרגעים שבהם מתקבלת ההרגשה שהכל אפשרי, גם ואולי במיוחד, השבוע.
עברנו המון תחנות ב-12 השנים האחרונות, החל בהתרוממות והקמה של הפרויקט הכי מדהים בספורט הישראלי, דרך תקופה רומנטית ומהנה בליגות הנמוכות ועד החזרה של הפועל תל אביב להיות חלק יציב ומשמעותי בליגת העל. עלינו בשנים האחרונות שלוש פעמים למעמד של חצי גמר (ליגה או גביע) וזה מרגש בכל פעם מחדש.
עדיין לא הצלחנו לעלות לגמר. היום תהיה לנו הזדמנות נוספת, כששוב נגיע כולנו – צוות, הנהלה, שחקנים, מאמנים ומעל כולם האוהדים, כדי לעשות את הכל, כל אחד בתחומו, על מנת לעבור עוד שלב בהתפתחות שלנו. אנחנו לא מתכוונים להיכנע, ובכל זאת ברור לנו שאם לא הפעם אז נהיה כאן כדי לנסות שוב בפעם הבאה.
יאללה הפועל!