"אני שונא להפסיד להם"
במילים האלו בדיוק סיכם אורי את הדרבי – זה לא משחק שאתה מסכם בביקורת ריבאונד בהגנה או שלשה שלא נכנסת, הם שוליים, זה משחק שמסתכם בדבר אחד בלבד- מי חוגג בסוף – אנחנו או הם.
בדרך כלל, הפסד בדרבי יכול להכניס אותי לימים ארוכים של דכדוך, תסכול ולעיתים גם תחושת החמצה על הזדמנות שפספסנו, הפעם, בעקבות לוח המשחקים העמוס, אין לי ולאף אחד אחר זמן להיכנס למרה שחורה – הפועל ירושלים מגיעה לדרייב אין ולנו אין ברירה אלא להרים את הראש ולהסתכל לה ישר בעיניים.
אמנם אנחנו כבר בחודש במאי, לקראת אמצע הסיבוב השלישי, אבל נדמה שרובנו עדיין לא יודעים איך לאכול את הפועל ת"א של עונת 17/18 – מצד אחד מדובר בקבוצה שיודעת לחזור מהפרשים גדולים ולנצח משחקים קשים בבית ובחוץ ומצד שני ראינו מספיק פעמים את הפועל כבויה, מבולבלת וחסרת מעוף. לכן, איש מאתנו לא יודע איזו הפועל ת"א נקבל ביום ראשון ב-20:50 כשהכדור הכתום ייזרק לאוויר.
כולי תקווה שהפועל של שני הדרבים הראשונים בליגה, הפועל של שתי הדקות האחרונות במשחק הקודם בארנה והפועל של המשחק האחרון מול חולון תעלה בחמישייה ותשאיר מחוץ לסגל את הפועל של ההפסדים לנס ציונה, חיפה והרצליה.
ברור לי שהפועל יכולה להראות טוב יותר – בשני צדי המגרש, ולשמור על יכולת יציבה וטובה לאורך 40 דקות, ברור לי שאני רוצה לראות את הפועל "רעה" יותר – נלחמת על כל כדור ואגרסיבית מהדקות הראשונות, נדמה לי שמשחק בית מול הפועל ירושלים זו הזדמנות נפלאה להראות זאת.
מאז חזרנו לליגת העל השגנו מספר יפה של ניצחונות על ההם מירושלים – היה את "כן כי זה במלחה", הייתה הסדרה עם נייט והשוד במשחק החמישי וכמובן הניצחון האחרון בארנה, הפועל חייבת לעלות מחר כשהיא שמה את הדרבי לגמרי מאחוריה ועושה הכול על מנת להעניק לאלפים ביציע קצת נחת, לפחות עד המשחק בחמישי מול אשדוד.
הם אמנם לא מכבי, זה ממש לא דרבי, אבל בחזרה לדבריו של אורי – אני שונא להפסיד להם.
חשוב לי לסיים הטור בתודה ענקית לגדי פרנקל על תרומתו בשנתיים האחרונות לוועד המנהל של העמותה ולאחל לו המון בהצלחה בהמשך.
יאללה הפועל!