זה אולי יישמע הזוי, אבל הניצחון הכי גדול שלנו כהפועל תל אביב כדורסל אלו דווקא התלונות שלי, שלכם ושל שונאינו.
הפועל אוסישקין תל אביב נוסדה ב-2007, בתקופה שהרלוונטיות שלנו כמועדון כדורסל לא הייתה קיימת כלל, בענף שהיה לא רלוונטי בספורט הישראלי, והעובדה שכיום אנחנו רלוונטים יותר מתמיד בהיבט ספורטיבי, זה הניצחון הכי גדול שלנו.
אין פחד קיימות, בחודש האחרון הדיונים הם ספורטיבים, מי היה צריך להחליף את פרנקו, האם כדאי או לא כדאי לשחרר את לימונד ונושאים שמתעסקים סביב הספורט, סביב הצלחת הקבוצה, לא הישרדות המועדון, וזה נשמע הזוי כמו שאמרתי, אבל כל פעם שהייתי ביציע בזמן האחרון (דבר שלא קורה הרבה) היה לי חיוך קטן בליבי בכל פעם ששמעתי מישהו צועק "שישחררו כבר את ה-x הזה!! מה הוא עושה אצלנו?", למה? כי זה ייצר בי הפנמה שאנשים קיבלו קבוצת כדורסל תחרותית, הישגית ושואפת להכי רחוק שאפשר, שבשורה התחתונה, זה מה שאוהדי ספורט מחפשים.
קמנו על ערכים, ללא ספק, נוסדנו על אג'נדה, שבכאב אני אומר, קצת התפוגגה, אבל במבחן המציאות ובתהליך האישי שעברתי גם אדם וגם האוהד, אני מצליח להסכים עם הדרך החדשה, למרות חוסר החיבור הערכי שלי שכן גורם לי להיות בהשקפת עולם אחרת מהילד בן 20 שהלך ורשם קבוצת כדורסל. הפועל תל אביב לא תצליח לשנות את העולם, ואפילו לא את עולם הספורט הישראלי הקטן שלנו. אבל הפועל תל אביב תצליח לקחת אליפות, תצליח לקחת גביע ותצליח באירופה, כי לשם אנחנו הולכים.
במקביל לקבוצה הבוגרת שבכאב אני אומר – בצדק – שינתה את גישתה לרצון הצלחה מקצועית, לפני מספר חודשים קבעתי פגישה שאיחרה באזור פלורנטין, הייתה לי שעה לשרוף, ילד זר פתאום חלף על פניי עם חולצה אדומה וסמל פטיש ומגל על החזה, מחבק כדור כדורסל מספר 5, איכשהו באופן טבעי נמשכתי לראות לאן הוא הולך, ואז הוא נכנס לבית הספר ביאליק רוגוזין ואמר שלום לעשרה ילדים שכבר היו במגרש, כולם ילדים של פליטים, עובדים זרים וכד׳. כולם לבשו חולצה של הפועל תל אביב. כולם הרגישו חלק מעולמנו, חלק מאיתנו, אני מודה, גם שאני רושם את זה וגם שהייתי שם, דמעתי.
זה הניצחון הכי גדול שיש לנו, יותר מכל אליפות שאי פעם נקח וגם אם מייקל ג'ורדן יחזור מפרישה לשחק אצלנו באוסישקין שיבנה בהעתק מדוייק למקור, הידיעה שיש מאות ילדים, ביניהם עשרות שחווים ילדות לא פשוטה בכלל, שלובשים חולצה אדומה ומרגישים שהם לא שקופים בעולם הזה – זה ניצחון של כל אחד ואחד מאיתנו, ועל זה ספציפית אני אומר לכם תודה שפשוט זרמתם עם רגע שפשוט קרה לי אי שם ב-2007 ונרשמתם לעמותה, זה בזכותכם.
אין קבוצה בלי אוהדים!