הפועל של העונה הייתה הילד שכולם אומרים שיש לו פוטנציאל לא ממומש. רוב העונה לא שיחקנו כדורסל טוב, על אף שהיו רגעים שנדמה היה שיש על מי לבנות, במיוחד בשני הדרבים שהלכו להארכה בעונה הסדירה. הראנו במשחקים האלה קבוצה לוחמת שמסוגלת לתת פייט לקבוצה הכי טובה בליגה.
עוד דבר שגרם לי להאמין שיש משהו בקבוצה הזאת, זו התפרצות הכישרון שהפציע מדי פעם בקרב השחקנים. להאוול היו משחקים מבריקים, גרין שדרג משמעותית את עמדה מספר 3 ומקניל הזכיר לפרקים את השחקן שהתאהבנו בו בעונה הקודמת. הבעיה שאלו היו הבלחות שלא העידו על הרמה הכללית.
הכישרון שהיה לנו העונה בסגל לא הצליח להתאחד לפיסה אחת. קשה היה לדעת בערב נתון איך תהיה היד מ-3 של שולר ודגלאס, איך לימונד יכנס למשחק או האם אמינו מתכנן להיות אגרסיבי. וככה פחות או יותר כל הסגל נע על גלי חוסר היציבות, למעט תומר גינת. זה יצר מצב של אקראיות לא רצויה במשחק שלנו.
בסוף כל ילד עם פוטנציאל צריך להראות עקביות בשביל להצליח לאורך זמן. אצלנו לא היה הרבה במה להיאחז וזה הספיק לנו לפלייאוף על הקשקש. הפלייאוף ייצג נאמנה את הפועל של העונה – לפעמים באה מוכנה כמו בדרבי השני בסדרה ולפעמים היה עדיף שלא הייתה עולה על הפרקט כמו במשחק מספר 3 בסדרה.
אז מה המסקנה מהעונה הזאת? בעיקר שעשינו הרבה ניסיונות וראינו מה לא עובד, בתקווה שנלמד מכך לשנים הבאות. המיקום בו סיימנו את הליגה והמשחקים בפלייאוף, הוכיחו שהילד עם הפוטנציאל היה רחוק מלממש אותו. עד כדי כך רחוק, שאני מתחיל לחשוב שאלו היו משאלות ליבנו שדמיינו משהו אחר, תוך התעלמות ממה שראינו רוב העונה על הפרקט. תלמיד שרוב העונה הסדירה מקבל ציון 70 ופעם או פעמים מוציא 90, כנראה ימשיך להוציא 70 גם בפלייאוף.
אפשר לתהות מה היה קורה אם מישהו אחר היה מדריך את החבורה הזאת. אולי המגבלות הקיימות בסגל הן משהו לא פתיר או שהכוונה אחרת הייתה שמה אותנו במקום אחר. בכל אופן אני יודע מה אני רוצה לראות ממי שיאייש את משרת האימון שלנו בעונה הבאה: מאמן שבקיא ברזי המשחק המודרני, שיודע לעצור בזמן את המפולת, שמשאיר על הפרקט את השחקן "החם", שבונה תרגילים יצירתיים בהתקפה ועושה התאמות בהגנה. שילמד תוך כדי תנועה מה אפשר לשנות ולא ילך עם הראש בקיר. כזה שישדר אותנטיות מול הקהל ובראיונות. שיהיה מסוגל לקחת אחריות אחרי ערב חלש ולומר "הפסדנו כי עשיתי טעויות". שיבין שביציע יושב קהל שמבין בכדורסל ומאוהב בקבוצה שלו עד כלות נשמתו. קהל שיודע לזהות אכפתיות מקילומטרים ואי אפשר לעבוד עליו.
אז זהו נגמר. ננסה לקחת מהעונה את קמצוצי הרגעים הטובים שיחרטו לנו בזיכרון וללמוד מהדברים הפחות טובים. בתקווה שבעונה הבאה נרגיש מסופקים ולא מאוכזבים עם שק של תהיות.
רק הפועל!