הליגה השנה, בדומה לזו שהייתה לפני שנתיים (ובדיוק עם אותן קבוצות) משולה לקרב איגרוף המוני. הכניסו 12 מתאגרפים לזירה אחת שמתגוששים בערך עד חודש מאי, אז נותרים בזירה שמונה ומשם… כל אחד יכול לזכות בחגורת אלוף ישראל בכדורסל.
למה התחלתי את השבוע דווקא עם המטאפורה הזו? מכיוון שישנם מספר משחקים בעונה שיכולים להבדיל בין המתאגרפים. אלו, שזוכים לכינוי "משחקי חוץ במגרשים קשים" – והערב אנחנו הולכים לאחד כזה באולם הספורט של בי"ס היובל.
הפועל ניצחה בעבר תשע פעמים בהרצליה על גלגוליה השונים, עוד מימיה כהפועל הרצליה, בני השרון וכיום בני הרצליה. משחקים בלתי נשכחים כמו הניצחון בנובמבר 2005 כשמושון יעקוסי הגדול נלחם בעוסמאן סיסה והפועל ניצחה בהארכה, או בניצחון בעונת בראון-לימונד עם אלף אוהדי הפועל במשחק חוץ. אבל מאז יינסי גייטס וחבורת קטש במאי 2015 – יוק.
בסך הכל, מדובר בקרב בין שני מתאגרפים שווים ברמתם. הם עם חמישה זרים, אנחנו עם צוות ישראלי טוב יותר. מבחינת הקהל, אין מה להשוות בכלל (למרות שאין ספק שמיקרופון עם מערכת הגברה היה מסייע לנו), והשאלה הגדולה היא, אם הפועל שלנו תצליח להישאר עם מספיק אוויר על מנת להרחיק מעצמה מתאגרף טוב, ברמתה, אבל שנקלע לפתיחת עונה פחות טובה.
הפסד במשחק הזה ישאיר אותנו בקלחת של מרכז הטבלה. ניצחון במשחק הזה ייתן לנו אוויר לקראת חמישה משחקים נוספים מול קבוצות "הליגה שלנו", אלה שבשביל לעשות משהו גדול, צריך להתגבר על רובן.
אז קדימה, לא נותר הרבה זמן, להתכונן לקרב נוסף ולזכור טוב – אנחנו רק במחזור החמישי…