כאוהד, אתה עובד כל העונה. בימים של משחקים אתה קם עם מחשבות עומק לגבי מה שעומד להתרחש על הפרקט או הדשא באותו יום. חישוב סיכויים וסיכונים, התלבטויות לגבי ההרכב הנכון והיזכרות במה שעבד ולא עבד במשחקים הקודמים. אחר כך, אתה מתחיל בתכנון הנסיעה (ככל שאתה יותר אובססיבי ומיקום המשחק רחוק יותר כך זמן התכנון נוטה להיות ארוך יותר). תחבורה ציבורית או רכב? עם חברים וקרובים או לבד? לבסוף, יש את ההגעה הפיזית למשחק עצמו. כדי לשייט לך בניחותא לכיוון האיצטדיון, בלי חשש פקקים וחניה, עליך להגיע אליו לפחות שעה לפני תחילת האירוע. אם יש לך מנוי, הכניסה תהיה מהירה יחסית. לעומת זאת, אם אתה צריך לקנות כרטיס, לרוב שערי הגיהנום כולם נפתחים והתור הבלתי מאורגן של אוהדי כדורגל בישראל (אפילו של הפועל, השם ישמור!) יכול לגרור בזבוז זמן ממושך ומייגע של דקות ארוכות מאוד. היציאה נוטה להיות מסובכת אפילו יותר. מי שלא יבצע את האקט הבלתי הגיוני בעליל של לעזוב את המשחק לפני סופו, ימצא את עצמו לרוב מתעכב זמן רב בדרך הביתה. כך שלעיתים קרובות אורכה של הנסיעה למשחק, המשחק עצמו והחזרה ממנו הוא בין ארבע לחמש שעות לפחות. כל זה מתגמד לעומת הצורך להסביר לחברים ולקרובים אליך שהפועל אינה מעניינת אותם וספורט עוד פחות, מה ההיגיון בכל ההשקעה הזאת ולמה אתה נבלע לתוך חור שחור בו אינך זמין לשיחה או לתקשורת שאינה וואטאספית במשך זמן ממושך בכל שבוע. אתה מנסה ומשתדל לספר מה העניין, אבל בסוף זה מתמצה ב"ככה אני" חסר אנרגיות והמשך השגרה הקבועה, בלי שום אפשרות להסביר את עצמך באופן הגיוני לשומעים.
המצב נהיה מסובך עוד יותר כשמדובר בשתי קבוצות, במקום אחת. גם כדורסל, גם כדורגל. אותו מחיר רגשי, פיזי וכלכלי כפול שתיים. אותן שאלות ותמיהות כפול ארבע. "אבל חשבתי שהיה משחק בשישי מול עפולה!"
"כן, אבל זה היה בכדורגל. עכשיו יש חוץ בחולון בכדורסל שאני ממש לא יכול להפסיד".
ובכן, לפעמים הפגרה מספקת שקט מכל זה. חופש מהעבודה. אנחנו נמצאים באחת כזו בכדורסל, אמנם קטנה וזמנית, אבל נוכחת מאוד. השבוע ובשבוע הבא אין הפועל. אין התרגשות, אין נסיעה, אין להשיג כרטיסים ואין הסברים חסרי היגיון. יש סוף שבוע שאפשר לנוח בו, להירגע, לא להתעצבן מתור לכרטיסים או משלשה בלתי אפשרית ששוב החטאנו. גם לא מפאול שלא נשרק או מסל שקיבלנו בשנייה האחרונה של השעון. לא לאחר לפתיחת המשחק ולא להידחק בצפיפות של היציע בין שורות הכיסאות לרגלי האנשים. לא לקנות קולה עם מים בעשרה שקלים. לא להיות עם הפועל לקצת זמן.
איזה עצוב.