לסיפור שקיעתה של הפועל תל אביב בכדורסל יש לא מעט נקודות ציון. לשמחתנו, גם לסיפור תקומתו של המועדון נקודות ציון רבות. בין השנים 2005 ל-2010 הקבוצה לא ניצחה ולו משחק אחד בגביע המדינה, בארבע מתוך חמש השנים הללו אפילו לא לקחה חלק במפעל. עד שהפועל אוסישקין הוקמה, והשאר – היסטוריה אדומה ומרגשת.
הקמפיין הראשון של משחקי הגביע בגלגולו הנוכחי של המועדון החל ביבנה, שם ניצחה בקלות הפועל את אליצור המקומית בדרך לשמינית הגמר. הבולטים באותו משחק היו צמד הזרים המיתולוגים אדריאן יוטר ובראיין אוסברי. אל השניים הצטרך ההוא שתמיד היה שם, האיש עם התלתלים שהפך לסמל אדום, שזכה בשלושה גביעי איגוד והעפיל עם הקבוצה מליגה ב' אל הליגה הלאומית והעז לחלום בגדול – טוהר חיימוביץ'.
"עלינו מהארצית כמעט עם אותה קבוצה, הבאנו את בראיין ואדריאן, והיה הרבה עניין ודיבור טוב סביב הקבוצה כי היינו מועמדים לעלייה, אבל לא לקחנו את הגביע כאיזו מטרה", נזכר חיימוביץ', "קבוצות מליגה שנייה בעיקר לא רוצות להתבזות בגביע".
בשמינית הגמר אירחה הפועל את הפועל חולון, כשהיריבות הספורטיבית עתיקת היומין בין המועדונים הוצתה ברגע.
אתה יכול לתאר את התכונה לקראת המשחק?
הייתה תחושה מיוחדת. היינו חבר'ה מנוסים ששיחקו בליגת העל, שרון (אברהמי, המאמן דאז) הטריף אותנו וזיהה הזדמנות שאפשר לעשות משהו גדול. קבוצות מליגת העל לא מגיעות דרוכות כל כך למשחקים כאלה, ומחפשות בעיקר לגרד ניצחון ולעבור הלאה. אבל ככל שהתקרב המשחק, הבנו שגם האולם הולך להיות מלא וגם התקשורת התעסקה והכתירה את זה כמשחק ענק.
אנחנו נדבקנו בשיגעון הזה, וככל שהתקדם המשחק הבנו שאפשר לעשות משהו. אמנם היינו בנחיתות בכל עמדה על המגרש אבל האנרגיות הרימו אותנו, ופתאום אתה רואה שהם מחטיאים וגם השופטים נתנו לנו לפוצץ. גם כשהם הפכו ברבע האחרון הצלחנו להפוך חזרה ולנצח. באמצע המשחק עצרתי וחשבתי לעצמי שיש פה קטע, ואנחנו יכולים לשחק אותה ולנצח.
עשרה ימים אחר כך הגיעה מכבי חיפה, משהו השתנה בגישה? בתחושות?
הבנו שזה לא עוד משחק. עוד ניצחון אחד בבית ואנחנו, מהליגה השנייה, מגיעים ליד אליהו למעמד ענק בכדורסל. המשחק נגד חולון נתן לנו המון ביטחון, ואסור לשכוח שאנחנו אמנם בלאומית אבל אנחנו הפועל תל אביב, והאמנו שאנחנו יכולים לעמוד איתם שווים מול שווים.
מבחינת המערכת? אורי היה המוטיבטור הכי גדול בלי לדבר הרבה. אברהמי היה בטירוף והוא לקח שחקנים לצד, גם אותי, נתן משפטי מפתח ועזר לנו המון. רמי היה מאוד נוכח ואני זוכר שהטלפון שלו לא הפסיק לצלצל עם בקשות לכרטיסים. אני לא רוצה לדעת כמה אנשים היו באולם באותו ערב, ואני בדיוק חזרתי מפציעה לתוך האווירה המשוגעת הזו. גם היום כשאני נזכר בזה יש לי צמרמורת בכל הגוף, שעה לפני המשחק האולם רעד – אי אפשר להפסיד משחקים כאלה.
יד אליהו – אני בא!
5,000 אדומים ליוו את הפועל לחצי הגמר מול ברק נתניה, כשלראשונה מזה שבע שנים הפועל חוזרת למעמד חצי גמר הגביע.
יצאת ממנהרת השחקנים, הסתכלת – ומה ראית?
זה היה מטורף. רצינו ליהנות, ובאמת במשך 37 דקות היינו פשוט יותר טובים. הרגשנו שאנחנו משחקים בבית… אתה לא מבין בכלל מה עבר לאנשים בגוף. אני פותח יוטיוב פעם בכמה חודשים כדי לראות סרטונים של הקהל מאותו ערב וזה מדהים כל פעם מחדש. קשה לי לשחזר את התחושה הזו. אין לי מילים, ומה קרה בסוף כולנו זוכרים. גנבו אותנו.
התאכזבנו נורא. המשחק היה בידיים שלנו ושיחקנו כאילו אנחנו הולכים לנצח, לא התנהלנו בפחד ובדקות האחרונות אדריאן בנקס הרג אותנו. באופן אישי, רציתי רק לנצור את הזיכרון והחוויה המדהימה הזו כי לא ידעתי אם אצליח לחוות עוד דבר כזה שוב. באתי מליגה ב' ופתאום אני עומד ביד אליהו עם 5,000 אוהדים והם בוכים ומוחאים לך כפיים. אני זוכר שעמדתי שם והודיתי לקהל. עשינו סיבוב מטורף בגביע, ובסופו של דבר הקהל נהנה מאיתנו, וזה מה שחשוב.
וכאחד שהיה שם – יש לך טיפים לשחקנים לקראת המשחק?
כישרון לא משחק במעמדים האלה. צריכים לבוא כמו הפועל, מלחמה, גליצ'ים, לפוצץ ולטרוף את הפרקט. לא הכדורסל ינצח אלא מי שתרצה יותר תעפיל לגמר. מגיע לחבר'ה שסובבים את הקבוצה, שאחריה אני עוקב ורואה את המשחקים ובקשר עם המון אנשים במערכת. הלוואי שהגביע יגיע לתל אביב והאוהדים יחגגו. מחזיק אצבעות ובהצלחה!