"ההיעדרות מחדדת את האהבה, והנוכחות מחזקת אותה".
הפועל, יש לנו בעיה. קראו החברות והחברים בתום המשחק בגן נר בטרם יצאנו לפגרה קצרה. כמעט שבועיים חלפו מהערב הנורא ההוא, שהתחיל בימים שלמים של הכנות קשות, ביקורים לא נעימים במשטרת עפולה, מו"מ קשוח מול מנהלי אולמות בכל אזור הצפון עד שמצאנו אחד שהסכים לארח אותנו, כמעט בתמורה לוויתור על איבר פנימי או לחילופין על כבודנו העצמי.
והמשחק עצמו? האופציה השנייה של שמירה על כבודנו העצמי לא הייתה קיימת עבור הבחורים שלנו. חשנו מבוישים עבור מאות האוהדים שעשו את הדרך למשחק חוץ הלכה למעשה, לא על ההפסד כמו על הדרך שבה הוא הושג.
המזל שלנו, של קהילת אוהדי הפועל ת"א בכדורסל, נסוב סביב העובדה שאנחנו חושבים אחרת מכולם ובדרך כלל גם פועלים אחרת. כשעה אחרי המשחק כבר החלו המסרונים לאנשי הקבוצה עם השאלות מתי המשחק הבא, כי אין כמו ניצחון חשוב להחזיר את הקבוצה למסלול – בטח עם הצטרפותו של טוני גפני לעסק.
ב-12 הימים האחרונים ישבנו וחשבנו, מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים. איך הקבוצה הזו תגיע לשיא שלה ברגעים הנכונים? איך היא עוברת את החודש הקרוב עם סדרת משחקים קריטיים? בצעדים חזיתם, ואנחנו כולנו תקווה שכולנו נוכל לראות גם את השינוי כבר מחר.
אז אחרי הפגרה הקצרה ולו"ז האימונים הצפוף בימים האחרונים, כולנו מצפים לראות את הפועל שלנו מחר נחושה, שומרת כמו שצריך, נלחמת וגם קולעת נקודה אחת בסוף. כי הנוכחות – של כולנו – מחזקת את האהבה.