אז אחרי החופשה לא בתשלום שנכפתה עליי בצדק, אנחנו מגיעים לישורת האחרונה וברוך השם מתחילים להראות כמו קבוצת כדורסל. לא כזו שנגררת אחרי ראשל"צ וגלבוע אלא אחת שמכתיבה את הקצב וגורמת ליריבות שמעליה להזיע במחשבה שיש סיכוי שהן יסיימו במקום הרביעי ויצטרכו לפגוש את מאט האוורד לקרב נגיחות.
קשה מאוד, לפחות לאחד כמוני, שלא לדמיין איך כל העונה הזו הייתה נראית עם החצי התאמה הכל כך מתבקשת. העניינים עכשיו ורודים והאידיליה על הפרקט מושלמת אבל ריצה כמו שאנחנו עושים בסיבוב השלישי מרשימה ומרגשת ככל שתהיה לא מצביעה במאום על מה שמחכה לנו מעבר לפינה.
פלייאוף. לא סיבוב ראשון, לא שני, גם לא שלישי. פלייאוף. משחק שונה לחלוטין ממה שהיה עד עכשיו. לא משנה מי תהיה היריבה ועם איזה סגל היא מגיעה זה הולך להיות צמוד. משחקים שהולכים לדקה האחרונה לאותו גו טו גאי שטיפחת כל העונה לרגע המכריע הזה. בירושלים זה דייסון, באשדוד יש את סק הנרי, במכבי החזירו את פארגו וחולון בהחלטה של עונה משחררת את שלה ושניה אחר כך מביאה את המילטון בדיוק לאותו תפקיד. קשה לי להצביע אצלנו על אותו אחד שאני שם אצלו את הכדור ביד לזריקה האחרונה. מצד אחד ג'רל הוא המנהיג השקט שלנו אבל לעיתים הוא שקט מדי. בנקס? לא מקבל מספיק דקות וביטחון ואני לא בטוח שהוא בעצמו בטוח לקחת את הזריקה האחרונה. אז נכון, אנחנו משחקים כמו קבוצה ואחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד אבל פלייאוף רבותיי זו כבר אופרה אחרת. נכון לרגע זה אנחנו נחמדים, בועטים ומנצחים אבל עם שלושה זרים ברוטציה ובלי אותו שחקן שכולם במגרש וביציע יודעים שהכדור האחרון הולך לידיים שלו אנחנו בבעיה.
הווארד. כמו סיפור הברווזון המכוער מתגלה כשחקן יעיל שמשתלב מצוין בפאזל של פרנקו. הבעיה המרכזית, מעבר למשחק השבלוני ולחוסר היכולת לקלוע סל שלא בנגיחה, היא הרגליים שכל ריצה חזרה להגנה נראות כמו קערת הזכוכית עם הקורנפלקס והחלב שהבת הקטנה שלי מתעקשת לסחוב לבד לסלון. אתה בטוח ב-100% שזה לא יחזיק מעמד אבל איכשהו שורד עד השולחן.
חמישי אילת. הקבוצה החמה בליגה מיד אחרינו מגיעה להופעה בדרייב אין אחרי נצחון מרשים על אשדוד. הקבוצה מהדרום כבר במקום השישי וכיף זה לא הולך להיות.
תחזית אופטימית: מפרקים, מקבלים את אשדוד ואת מקי חזרה ומפנטזים על הווי היותר חשוב בחולצת המשימות.
תחזית פסימית: שמחון מוריד אותנו לקרקע, מקבלים את ירושלים והאוול מאכיל אותנו עם כפית את כל הלקרדה.
אז בואו כולם יחד נפריח אלפי בלונים אדומים ממאט ועד אילת ובעזרת השם נקלע כבר את השבע שלשות שיביאו לנו את השלישי מתנה בוולפנייטס. יאלה הפועל!