יונתן לרנר, חבר ההנהלה לשעבר, זכה השבוע למייל מפתיע – עליו הוא מספר בטור אישי מיוחד לאתר העמותה:
אסף, בנו של שחקן העבר זוהר כהן ז״ל, שמעיד על עצמו כ״אדום שרוף כל חיי״, העביר לי השבוע צילומים וקטעי עיתונות על אביו.
ביניהם תפסה את עיניי תמונה אחת. רואים בה את זהר ז״ל ואת ידידי רמי גוט יבדל״א מנסים לחסום שחקן של זימנטל מילאנו. בהתבוננות נוספת זיהיתי את השחקן – ביל בראדלי האגדי.
וזה החזיר אותי ל-9 בדצמבר 1965 לאצטדיון יד אליהו הפתוח. כן, ככה שיחקו אז כדורסל במגרשים פתוחים ובכל טמפרטורה (לא בגשם!). כמו שדווח ב"דבר" היו שם 5000 צופים במזג אוויר בהיר וקר״. ביניהם הייתי גם אני בכדי לראות את אלופת המדינה שלי, הפועל ת״א, משחקת נגד אלופת איטליה זימנטל מילאנו במסגרת אליפות אירופה.
אבל היה במשחק הזה עוד משהו. לראשונה ראינו כאן כוכב כדורסל אמריקני. ביל בראדלי היה שחקן המכללות הכי טוב בדורו, בפער ניכר מכל האחרים. הוא סיים את אוניברסיטת פרינסטון בהצטיינות, נבחר על ידי הניקס, אולם העדיף לנסוע לאוניברסיטת אוקספורד ללימודי תואר שני במדע המדינה. תוך כדי הלימודים באנגליה הוא שיחק גם בזימנטל מילנו וכך הגיע לישראל.
ובראדלי לא אכזב. הוא הוכיח את שסיפר על עצמו שיש לו ״חוש מיוחד לדעת איפה אני נמצא״. הבנאדם לאמסתכל על הסל ומתרומם בכל טווח ושם את הכדור בסל. במחצית הראשונה הוא כבר קלע 22 נקודות (אין סלי 3) והוסיף עוד 4 נקודות במחצית השניה.
הפועל הפסידה במשחק הזה 80:65 אבל נדמה לי שכל מי שראה את המשחק חשב רק על התצוגה של בראדלי.במשחק הגומלין שהתקיים במילנו הפועל הפסידה 87:53 כאשר את העניין העיקרי סיפקו העימותים הפיזיים בין בראדלי וזוהר כהן. התמונה לקוחה מהמשחק במילאנו.
זימנטל זכתה באותה שנה באליפות אירופה. בראדלי חזר לארה״ב וזכה בשתי אליפויות עם הניקס. לאחר מכן פתח בקריירה פוליטית וכיהן כסנאטור במשך 18 שנה כדמוקרט מניו ג'רזי.