כיאה לתנאים שנוצרו, ההכנה לעונה עשתה אותנו שיכורים. לצד ההתרגשות הרגילה, קיבלנו מאמן חדש, שלקח שתי אליפויות אירופה ברצף עם העתודה ויצר פרויקט מיוחד בגלבוע גליל. האמנו שהדברים שאפיינו אותו עד כה, יקרו במהרה גם אצלנו. בין אם זה התפתחות הישראלים ובין אם לגיון זרים איכותי שייבחר בקפידה. לצערנו השיכרון הוביל להנגאובר.
פתיחת העונה סידרה לנו כאב ראש כפול עם שתיים מהקבוצות הטובות בליגה. לכולנו יש סבלנות כי זו רק פתיחת העונה וכמובן שיש ימי חסד למאמן החדש. העניין הוא שכבר יש ספק עצום לגבי אחד מכרטיסי הביקור המרכזיים של בית הלחמי – בחירת הזרים. מבין ארבעת הזרים שהיו אמורים לפתוח את העונה, נדמה שרק עם טרידוול בית הלחמי פגע במדויק. פרוויס נחתך מהר ולגבי רודריגז וגריפין יש ספקות שיתבהרו בזמן הקרוב.
דבר נוסף הוא שברגע שנכנסים לתוך העונה הסדירה, כמות סימני השאלה אמורים להימחק לאט לאט. מתחילים להבין על מי אפשר לבנות ומתי, מה רמת האיכות בסגל ופחות או יותר את הרוטציה. אחרי שני המשחקים הראשונים, כמות סימני השאלה רק עלתה אצלי. שוכמן היה נראה כמו קאובוי חסר שליטה נגד חולון אך היה המניה הכי בטוחה שלנו נגד ירושלים. ים מדר שיחק נגד חולון כמו בחלומות הוורודים שלנו אבל נתן הופעה מסורבלת נגד ירושלים. אפילו לגבי תומר גינת עולים סימני שאלה, כאשר שני המצטיינים במשחקים נגדנו (קליין ונמרוד לוי) היו אלו שגינת שמר עליהם. ועם הזרים כמו שכתבתי, עדיין קשה לדעת מה יש לנו ביד.
באופן כללי העניין המתסכל עם העונה הזאת, זה שההתפכחות באה מוקדם מדי. לרוב אנחנו זוכים לפנטז כמה מחזורים שאנחנו הולכים לככב, עד שהמציאות מכה בחלומותינו. הפעם קיבלנו על ההתחלה מנה גדושה של תסכול ובלבול. הופעה משכנעת הערב מול מכבי אשדוד תעורר מחדש את התקווה שנבנתה בקיץ. חריקות מול מי שמסתמנת כקבוצה החלשה בליגה, יסמנו כיוון שלילי שהעונה הולכת אליו. נקווה שאחרי המשחק נהיה חכמים יותר ונבין בצורה ברורה יותר את טיב הסגל. בין אם הוא טוב מספיק בשביל להמשיך במתכונת הנוכחית, ובין אם נבין שהדברים לא יכולים להימשך באותה צורה.