אשדוד היא ללא ספק הפתעת העונה. הקבוצה שסומנה בקיץ כמועמדת לירידה, שליקטה ישראלים שנפלטו מקבוצות הליגה וזרים זולים, השיגה את המקום הרביעי ואת יתרון הביתיות בזכות. היא הציגה סגנון משחק ייחודי שכולל המון שלשות והסתערות על ריבאונד התקפה, הרבה אופי ומשמעת, וכוכב מלהיב אחד. בואו נצלול לעומק ונכיר את מי שמרכיב את הקבוצה שנגדה נתמודד בסדרת רבע הגמר.
ניתוח שחקני היריבה
נתחיל בשחקן המרכזי, וזהו סק הנרי כמובן, הרכז הטוב בליגה העונה ומי שנחשב בעיני רבים כמועמד לתואר ה-MVP של העונה. הנרי יהיה בן 31 בעוד חודש, והוא הגיע לאשדוד אחרי קריירה אירופית ארוכה, אך כזאת שלא העידה אפילו במרומז על היכולת האדירה שהוא יפגין כאן לאורך כל העונה. את העונה הסדירה הוא סיים בצמרת הליגה כמעט בכל מדד סטטיסטי – שלישי בנקודות עם 17.3 למשחק, שני בכמות שלשות עם 2.9 קליעות מוצלחות למשחק, שני באסיסטים עם 6.2, וחמישי במדד – 19.8. האיום המרכזי מכיוונו הוא מחוץ לקשת, כשהוא קולע כמעט 3 שלשות במשחק ב-42%, כשהרבה מהן ברמת קושי גבוהה – מטר מעבר לקשת, מכדרור, עם יד בפנים – וגם הגנה טובה לא תמיד מונעת ממנו לעשות נקודות. בעיה נוספת שאיתה נאלץ להתמודד שקשה למצוא נקודה חלשה במשחק שלו ולכוון אותו לשם. כשהוא רוצה, הוא חודר עד הטבעת בקלות וקולע משם ביעילות, סוחט עבירות בזכות הגוף הגדול והחזק שלו, ובעיקר – מוצא את החברים שלו לסלים קלים. לצד מסירות מרהיבות לעתים, הוא ניחן ביכולת ניהול משחק שקולה וכמעט חפה מטעויות. את רוב המשחקים הוא מתחיל במוד שיתופי, בו הוא בעיקר עוזר לשחקנים שמסביבו להיכנס למשחק, ובמחצית השנייה הוא כבר משתלט על המשחק בעצמו.
השחקן השני בחשיבותו באשדוד הוא חברו לקו האחורי, קמרון לונג (בן 29), שהגיע לאשדוד אחרי שסיים את העונה הקודמת בראשל"צ. אמנם לא מדובר בכוכב כמו הנרי, אבל קשה להמעיט בחשיבותו של לונג עבור אשדוד. לונג הוא ההנדימן של אשדוד – השחקן שעושה עבורם הכל. קולע כשצריך (13.2 נקודות למשחק), מרכז את המשחק כשהנרי נח על הספסל, שחקן הגנה מצוין שאמון על שמירת הגארד הטוב ביותר של היריבה, מהווה איום בריבאונד ההתקפה עם למעלה משניים כאלה למשחק – יותר מכל גארד אחר בליגה. לא בכדי הוא השחקן היחיד בליגה שרשם העונה טריפל-דאבל, עם 14 נקודות, 10 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במחזור ה-29 נגד גלבוע/גליל. נקודה מרכזית ממנה ניתן לשאוב עידוד היא כושר הקליעה הירוד בו נמצא לונג – ב-12 המשחקים האחרונים, הוא עומד על 16/72 לשלוש (22% בלבד), לאחר שבתחילת העונה קלע שתי שלשות למשחק בלמעלה מ-40%. יתרה מזאת, בסיבוב השלישי הוא עומד על 10/29 מהעונשין, אחוזים נמוכים בצורה יוצאת דופן לגארד שקולע מהקו לאורך הקריירה בסביבות 75%. מצד שני, הוא לא שחקן שאפשר לבטל, ובסדרת הפלייאוף אשתקד של ראשל"צ נגד אילת, סדרה שהתאפיינה בהרבה עצבים ואגרסיביות (בדומה למה שצפוי לנו כעת, ככל הנראה), הוא נתן כמה הופעות מצוינות שהובילו את ראשל"צ לפיינל פור. לא נרצה שהוא יעשה זאת גם על חשבוננו.
את הקו האחורי משלימים המחליפים גיל אמיתי (28), אקס הפועל והשחקן היחיד בסדרה ששיחק גם אצל היריבה, והמתאזרח אדם הוניג (25). תפקידם בקבוצה הוא אחד – לתת מנוחה להנרי ולונג, ככל שאלה זקוקים לה בכלל. ככל שהתקדמה העונה, התלות של אשדוד בצמד הגארדים המובילים שלה הלכה וגדלה, ובשמונת המשחקים האחרונים, הנרי ולונג משחקים מעל 36 ו-33 דקות בהתאמה, ובהתאם לכך גם כמות הדקות הזעומה של מחליפיהם. סביר להניח שבפלייאוף המגמה תלך ותגבר, ואמיתי והוניג לא צפויים להוות פקטור משמעותי בסדרה.
את עמדה 3 חולקים באופן שווה אדם אריאל (23) והמתאזרח הנוסף של אשדוד, טראוויס ווריק (26). שניהם שיחקו העונה בדיוק אותו מספר דקות למשחק (19.6), וגם התפקיד שלהם על המגרש הוא זהה – לעמוד בפינה ולחכות למסירה מהנרי או לונג כדי לזרוק שלשה (63% מהזריקות של ווריק מגיעות מעבר לקשת, 68% עבור אריאל), לעוט בכל הכוח על ריבאונד התקפה למרות מימדיהם הצנומים, ולתת את כל כולם בהגנה. ווריק אינו שחקן ההתקפה הכי מוכשר, ואת העונה הוא סיים עם 36% לשתיים ופחות מ-30% לשלוש, אבל על חסרונותיו ההתקפיים הוא מחפה במשחק הגנה קרצייתי. אדם אריאל לעומת זאת, סיים את העונה במקום הרביעי בליגה באחוזים מעבר לקשת עם כמעט 45%, הוא מגיע לסדרה בכושר קליעה מצוין, וגם מספר הדקות שלו גדל במשחקים האחרונים על חשבונו של ווריק, כשבמחזור האחרון אריאל אפילו תפס את מקומו של ווריק בחמישיה הפותחת. לנוכח האחוזים של שניהם, דגש הגנתי חשוב בסדרה יהיה להיצמד לאריאל ולא לאפשר לו שלשות פנויות, בעוד שאת ווריק אפשר לעזוב ולעזור ממנו במידת הצורך.
את הקו הקדמי של אשדוד מאיישים שני סנטרים "קלאסיים" – ג'ראלד לי ואלכס צ'וברביץ', ושני שחקנים בעמדה 4 עם קליעה – נמרוד לוי ובן מקאולי. עם זאת, בראד גרינברג נוהג לפתוח בחמישייה עם שני הסנטרים ביחד, לי וצ'וברביץ', לסיים את המשחק כשנמרוד לוי על המגרש, ולשלב בין ארבעת השחקנים בכל וריאציה אפשרית במהלך המשחק. הגבוה החמישי, נתנאל ארצי, עולה לעתים רחוקות כדי להקריב עבירה במקרה הצורך.
נתחיל עם אלכס צ'וברביץ' (31), שמאז המחזור ה-11 פתח בכל המשחקים, ומצד שני משחק הכי מעט דקות מבין כל הארבעה. את מרבית הדקות שלו הוא מקבל ברבע הראשון ובתחילת הרבע השלישי, ולעתים רחוקות נמצא על המגרש במאני-טיים, מכיוון שמבין ארבעת הגבוהים הבכירים של אשדוד, הוא השחקן הכי מוגבל מבחינה התקפית. על אף העונה המוצלחת מאוד של אשדוד, מבחינה אישית צ'וברביץ' חווה עונה לא טובה, כשהוא קולע 5.5 נקודות למשחק ב-38% בלבד מהשדה, האחוזים הכי נמוכים בליגה עבור שחקן פנים. בעוד שהתקפית הוא לא תורם, הוא הגבוה ההגנתי היותר טוב של אשדוד, והיחיד שמספק איום הגנתי בצבע עם 1.1 חסימות למשחק. לגבי יכולתו בפלייאוף אפשר להיות אופטימיים: בשנתיים האחרונות, בעונה הקודמת עם חולון ולפני כן עם חיפה, צ'וברביץ' התמודד בשתי סדרות פלייאוף. בתשעה משחקים (4 עם חולון ו-5 עם חיפה) רשם בסך הכל 1.1 נקודות למשחק, עם 4/17 מהשדה, 2/10 מהקו, התקשה להצדיק את מקומו על המגרש, וגם קבוצותיו הפסידו את הסדרות בסופו של דבר. אם מחפשים יתרון יחסי שלנו על אשדוד, אז היותו של צ'וברביץ' שחקן חמישייה באשדוד אמור לספק לנו יתרון, ועלינו לנצל אותו בדקות שלו על המגרש.
ומשחקן שאולי לא מספק את הסחורה, לשחקן שעלה על כל הציפיות – נמרוד לוי בן ה-23, שעתיד כנראה להיבחר לתגלית העונה. לוי אמנם עולה מהספסל אצל גרינברג, אבל גם זה לא הפריע לו לתת לא מעט הופעות העונה – שישה משחקים של 18-20 נקודות, וחמישה דאבל-דאבלים. לוי, שנראה בשנתו הראשונה בליגה כשחקן רך שמעדיף להתמקד בקליעה, הפך העונה לשחקן התקפה אגרסיבי, שלוקח שחקנים לסל ומסיים באחוזים גבוהים (58% לשתיים) ובנוסף גם מסוגל לקלוע מבחוץ, על אף כושר קליעה פחות טוב לאחרונה. כמו כל הגבוהים של אשדוד, גם הוא שיפר את יכולת הריבאונד שלו משמעותית, והוא הריבאונדר המוביל של אשדוד עם 6.3 ריבאונדים ב-22 דקות בלבד. למעשה, נמרוד לוי הוא התומר גינת של אשדוד. מבט בדף הסטטיסטיקה שלהם, יגלה מעט מאוד הבדלים בין השניים – בדקות (22 ללוי לעומת 23 לתומר), בנקודות (10.3 מול 10.5), בריבאונדים (6.3 מול 6.0), באחוזים מהשדה, באסיסטים ובמספר העבירות. שניהם מילאו תפקיד זהה בקבוצותיהם העונה – שחקן בעמדה 4 שעולה מהספסל לדקות משמעותיות, ומספק מניה בטוחה מבחינת נקודות וריבאונד. היינו יכולים לצפות למצ'אפ מעניין בין השניים, אך בעקבות הפציעה של תומר, לוי עלול להיות היתרון של אשדוד בסדרה.
ג'ראלד לי, הסנטר של אשדוד, הוא לא בדיוק הזר הטיפוסי שמגיע לארץ. בן 30, שחקן פיני לאב אמריקאי, ובגובה 2.08 הוא השחקן הגבוה בליגה למעט פראחוסקי וצ'וברביץ', ולמרות זאת הוא לא הטביע אף לא פעם אחת העונה. אז אתלט גדול הוא לא, אבל כן סקורר טוב מאוד, שמסיים בקלות כשהוא מקבל כדור קרוב לטבעת, ועם משחק פוסט לא רע. לי הוא בעיקר אי של יציבות – הוא ירד מ-8 נקודות רק 3 פעמים כל העונה, על אף התפקיד המצומצם ו-23 דקות בלבד למשחק. לי הוא גם הדוגמה הטובה ביותר לסימן ההיכר של אשדוד, והוא הריבאונד – שחקן שהיה לאורך כל הקריירה ריבאונדר גרוע במיוחד, ורק בעונה הקודמת בפינלנד רשם 3.6 ריבאונדים למשחק בכמעט אותו מספר דקות כמו באשדוד, הפך לשחקן שגורם נזק ליריבות עם כמעט 3 ריבאונדים למשחק. שחקן הגנה גדול הוא לא, אבל כן שחקן שיודע להתלכלך כשצריך, ובמשחק האחרון נגדנו כבר היה אפשר לראות קצת דם רע בינו לבין הווארד – שימו עין על השניים האלה הערב ולאורך הסדרה.
יסגור את הרשימה בן מקאולי (31), שהגיע לאשדוד באמצע העונה, אחרי ששיחק בשנים האחרונות בטורקיה. ההשתלבות שלו בקבוצה הייתה חלקה להפליא, וכבר מהשנייה הראשונה הוא סיפק את מה שמצופה ממנו – סקורר לא רע עם קליעה מצוינת, שקלע מאז שהגיע באחוזים מצוינים מכל הטווחים ועוד שחקן גבוה שהופך את אשדוד לקבוצת ריבאונד מאיימת במיוחד. מצד שני, מדובר בשחקן הגנה חלש שיכול להוות מטרה בפיק-אנד-רול.
המפתחות לניצחון בסדרה
אז אחרי שלמדנו היריבה שאותה ננשום, נאכל, ונתקלח בשבוע הכי אינטנסיבי שידע המועדון אי פעם – מהם המפתחות לניצחון בסדרה? ועל מה דני פרנקו והקבוצה ישימו את הדגש? מעבר לקלישאות כמו "לקלוע באחוזים גבוהים מחוץ לקשת" ו-"לשמור חזק", שנכונות לכל קבוצה, הנה שני היעדים העיקריים שבהם נהיה חייבים לעמוד כדי לנטרל את אשדוד ולהגיע לפיינל-פור בעוד כשבועיים:
1. להתנפל על סק הנרי. אף קבוצה בליגה לא תלויה בשחקן אחד, כמו אשדוד בסק הנרי. הוא המנהיג שלה, מנהל המשחק, המוציא לפועל העיקרי והאיש במאני-טיים. כדי לנטרל את ההתקפה של אשדוד, יידרש טיפול מיוחד בסק הנרי. זה יתחיל עוד לפני שהנרי יתחיל את ההתקפה – אם הוא יוביל את הכדור, צריך ללחוץ אותו על כל המגרש. ככל ששחקן אחר של אשדוד יחזיק בכדור, השומר של הנרי יהיה חייב להידבק לו לגופיה ולמנוע ממנו לקבל את הכדור בכל מחיר. כשהנרי כן יקבל את הכדור, בתקווה שאחרי עבודה מאומצת, צריך להתנפל עליו בכל פיק-אנד-רול, להרחיק אותו מהסל, להוציא לו את הכדור מהידיים, ולהפחית עד כמה שניתן את היכולת שלו לקלוע לסל או לקבל החלטות. המטרה צריכה להיות ברורה: לנטרל את הנרי ולהוציא אותו מהמשחק בכל מחיר.
ניצנים לגישה הזאת כלפי אשדוד – לעצור את הנרי בכל מחיר – כבר היה ניתן לראות בסוף הסיבוב השלישי. ירושלים ואילת עצרו את הנרי על 8 ו-5 נקודות, בהתאמה, וניצחו את המשחק. גם להפועל יש את הכלים לעשות זאת. רביב לימונד וג'רל מקניל הם מהשומרים האישיים הטובים ביותר בליגה, והם יחלקו את המשימה החשובה שנקראת סק הנרי. במשחק האחרון באשדוד הם עשו עבודה מצוינת על הנרי ועצרו אותו על 5 נקודות במשך שלושה רבעים, אבל בתחילת הרבע הרביעי הם נחו ביחד, הנרי קיבל את מקי כשומר, עליו יש לו יתרון גובה, פיזיות ומהירות, והוא קלע 11 נקודות ברבע הרביעי, שלמזלנו לא הספיקו לאשדוד לניצחון. לכל אורך הסדרה, רביב וג'רל לא יוכלו לעזוב את הנרי אף לא לרגע אחד, ולעשות עליו עבודה מושלמת במשך 40 דקות.
2. ריבאונד, ריבאונד, ריבאונד. אמנם זו קלישאה, אימרה שנכונה תמיד, אבל במקרה של אשדוד היא חשובה שבעתיים, ובסבירות גבוהה מאוד גם תכריע את הסדרה. עם 15 ריבאונדים בהתקפה למשחק, אשדוד היא קבוצת ריבאונד ההתקפה הכי טובה בפער גדול – לא העונה, אלא מאז שקיימים נתונים לגבי ריבאונד התקפה בליגה, מ-2003. מאיפה זה מגיע? מצד אחד, אשדוד היא הקבוצה הכי גבוהה וגדולה בליגה, עם שני שחקני פנים של 2.06 ומעלה על המגרש בכל רגע נתון. מצד שני, שלושה מהם (לי, לוי ומקאולי) היו ריבאונדרים חלשים ומטה עד העונה הנוכחית, וכשכל אחד משחקני אשדוד שיפר את ממוצעי הריבאונד שלו העונה, יש פה יד מכוונת. אשדוד עטים עם שניים-שלושה שחקנים על כל כדור חוזר, ועם יתרון הסייז שלהם זה גם מביא תוצאות. אשדוד הורידה המון ריבאונדים בהתקפה נגד כל יריבה, אבל אנחנו סבלנו ממנה במיוחד, כשהיא השיגה 13, 20 ו-21 כדורים חוזרים מתחת לסל שלנו, שניצחו לה את שני המשחקים הראשונים, וכמעט גם את השלישי.
אז איך מתמודדים עם זה? אמנם הקלישאה אומרת שריבאונד זה מאמץ קבוצתי, ולמרות שאשדוד הולכת על ריבאונד ההתקפה מכל העמדות, הנטל במקרה הזה הוא בעיקר על הגבוהים שלנו. רביב ומקניל יהיו עסוקים במשימות הגנתיות, ובנקס ומקי הם לא ריבאונדרים מצטיינים. מי שיהיו חייבים להתעלות הם הווארד, גפני, ובהיעדרו של תומר (לפחות בתחילת הסדרה), מנקו, שכנראה יתופקד גם בעמדה 4.
הווארד הלך והשתפר ככל שהתקדמה העונה, אבל ריבאונד ההגנה הייתה ונשארה נקודת התורפה העיקרית שלו, כשהוא מוריד רק 3.5 כ"ח בהגנה למשחק. בשלושת המשחקים נגד אשדוד הוא היה החוליה החלשה בכך שלא הצליח להתמודד עם הגבוהים של אשדוד בריבאונד, הוריד 3, 2 ו-3 ריבאונדים בהגנה, כשאשדוד השיגו בסך הכל 54 ריבאונדים מתחת לסל שלנו באותם שלושה משחקים. המבחן שלו בסדרה יהיה קודם כל בריבאונד – להתמודד עם הגבוהים של אשדוד, ולהשיג עבורנו כמה שיותר כדורים חוזרים.
אליו יהיו חייבים להצטרף גפני ומנקו, שאמנם עושים עבודה לא רעה בתחום בימים כתיקונם, אבל גם הם יהיו חייבים להתעלות לרמה שמפגינה אשדוד בתחום הזה.
המשוואה פשוטה – במשחקים שבהם נצליח להגיע למצב של שיוויון או נחיתות קטנה בלבד בתחום הריבאונד, הניצחון יהיה שלנו בסבירות גבוהה. מתוך 8 משחקים שבהם אשדוד השיגה 12 ריבאונדים בהתקפה או פחות, היא ניצחה רק באחד. לעומת זאת, אם נאפשר לה להתקרב לאיזור ה-20 ריבאונדים כמו בשתי ההתמודדויות האחרונות, הסיכויים שלנו לנצח יהיו מזעריים.