הפועל התחילה בעונה שעברה פעילות ששמה "המשחק הראשון שלי", שמטרתה לאפשר לילדים שהופכים לאוהדים לחוות את הפרקט מקרוב בפעם הראשונה כשהם מגיעים למשחק, ולחבר אותם למועדון בקשר בל יינתק ששום 86:70 מול ראשון בעיטה בדלי מספר 200 אלף לא ימחק.
ביום חמישי אנחנו נוסעים שוב לנס ציונה, למשחק חשוב מאין כמוהו לקבוצה. הקרבה בטבלה לתחתית המסוכנת ומצד שני למקום החמישי בו נס ציונה ממוקמת, הופכת את ההתמודדות מולה לבעלת משמעות רבה להמשך העונה – במיוחד לאור העובדה שבין לא פחות משש קבוצות מפרידים רק שני משחקים. כל ניצחון או הפסד מול אחת מחמש האחרות הופך בעקבות זאת לקריטי.
מתוקף אלו עולה לראשי המשחק הראשון שלי בנס ציונה, בינואר 2014, עם קבוצת הליגה הטובה ביותר שלנו כמועדון אוהדים. הגעתי לאולם כדרכי כ-45 דקות לפני המשחק, שמח וטוב לבב, יודע שאוכל להתרווח בעמידה על מושבי זמן רב לפני תחילתו של המשחק ולהגות בסיכויינו להשיג ניצחון שני ברצף שישפר משמעותית את ההסתברות לסיים בין 4 הראשונות בטבלה. מה שלא חישבתי היה שחברי הטוב, המכונה בשם א', יאבד את כרטיסו בדרכנו לכניסה לאולם. כך שמשחקי הראשון באולם בנס ציונה הפך להיות חיפוש נואש ברחבת הסלים שמחוץ לאולם אחר הכרטיס האובד, חיפוש שהסתיים כמובן ללא תוצאות, כשהמשחק בפנים כבר החל, ומתלווה אליו מודיעין לפיו הכרטיס נמצא ונלקח על ידי אוהד נס ציונה פוחז.
במצוקתנו הרבה פנינו לאחראי האולם העונה לשם מ', והתחננו שיכניסנו למרות שהרבע הראשון כבר התחיל ולמרות אובדן הכרטיס. החל משא ומתן ממושך בסופו הושג האישור המיוחל וצעדנו בקוצר רוח פנימה, רק כדי לגלות שבזמן שחיפשנו והתחננו הפועל הצליחה להכנס לפיגור של 30-14 והמשחק הפך לדי גמור.
ולמה אני מספר לכם את זה? א. כדי להתענג על הסבל המתמשך שהוא הפועל תל אביב, גם במשחק הראשון וגם האחרון. ב. כדי שתזכרו שגם אין סוף חיפושים אבודים מסתיימים לפעמים ברגע שלפני הכניסה לאולם, כשאתה מדמיין ששלשה של קרלון בראון הגדילה את הפער לעשר. ג. כדי שמחר נשאר לשם שינוי במשחק עד סופו, ובתקווה גם ננצח.
אנחנו עדיין כאן.
יאללה הפועל