שולר
הסיפור של ג'מאל שולר הוא דוגמה לכל כדורסלן. מי שהתחיל את דרכו בבית הספר התיכון בצפון קרוליינה וגויס למכללת וירג'יניה קומנוולת' הבינונית ברמת ההישגים שלה, פילס את דרכו לקבוצות בכירות בכדורסל האירופי.
ההתחלה מעבר לים לא הייתה קלה עבורו, השנתיים שהעביר בטרייר הגרמנית ושנה נוספת ובווישי הצרפתית, היו מלאות בקרבות תחתית. "וישי הייתה עיר קטנה, והתחלנו את העונה שלנו רע מאוד. בסיבוב השני היינו הלהיט של הליגה, אבל ירדנו ליגה בעקבות שובר שוויון עם עוד שתיים או שלוש קבוצות", הוא נזכר, "לרדת ליגה עם 11 ניצחונות זה קשה. היה לנו הרבה חוסר מזל".
בקיץ 2011 הגיעה שיחת הטלפון לה חיכה. "נאנסי זכו באליפות והלכו לשחק ביורוליג. זו הייתה חוויה מדהימה בשבילי. זו ההכרה שרציתי לקבל והרגשתי שמשם – הקריירה שלי הולכת בכיוון הנכון", תיאר שולר, "שיחקתי נגד קבוצות פאר כמו פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס ובאסקוניה. הרגשתי שהקריירה שלי הולכת בכיוון הנכון". שולר הציג כמה משחקים לא רעים ואף סיים בשניים מהם כקלע המוביל של הקבוצה לצדו של ניקולה באטום, שהתקדם משם לליגה הטובה בעולם.
עברת הרבה תחנות בקריירה – אתה זוכר חוויה אחת מסוימת?
חתמתי בחימיק יוז'ני מאוקראינה ששיחקה אז ביורוקאפ. תקופה קצרה לאחר מכן החלו הקרבות עם רוסיה והם התחילו להפציץ אזורים שקרובים לעיר. לנו היו הרבה טיסות למשחקי חוץ אז לא כל כך הרגשתי, אבל עם התקרבות הקרבות לאזור שלנו מיהרתי לשלוח את המשפחה שלי בחזרה לארה"ב ברגע שיכולתי. אני נשארתי לשחק כי לא פחדתי.
אחרי קדנציה ארוכה וטובה בליגה הצרפתית בנאנטר ומונאקו, הגיע הגארד לראשונה לשחק בליגת העל שלנו ופגש את חבריו החדשים לקבוצה. "יש לנו קצת בעיות בהכנה. הקפטן שלנו (רביב) נפצע לעשרה ימים, רפי ותומר זומנו לנבחרת ישראל אבל אין מה לעשות. היו לנו שתי אופציות – להתלונן או לעבוד קשה יותר. בחרנו באופציה השנייה", מתאר את השבועות האחרונים.
אתה מאוד מחובר לשחקנים, אבל נדמה שאימצת את ים מדר?
אני ממש אוהב לראות אותו משחק, את הגישה שלו למשחק, את ההשקעה והעבודה הקשה שלו בכל יום מחדש. התארחתי אצלו בראש השנה ופגשתי את המשפחה המקסימה שלו, והוא ממש מזכיר לי את עצמי בגילו. אני אמנם הייתי בתיכון ורציתי להתקדם למכללה טובה ככל האפשר, אבל הוא כבר מקצוען שרוצה להשתפר ולהתקדם בכל אימון. כשחקן ותיק זה אחד התפקידים שלי. כשאני הגעתי לאירופה, השחקנים הוותיקים לקחו אותי וטיפחו אותי
מה אתה מביא מעצמך לקבוצה, על המגרש ומחוצה לו?
הפועל היא בשבילי מעל הכל. אני אוהב לתקשר עם החברים שלי לקבוצה, לדאוג שכולנו הולכים בדרך הטובה והנכונה, עובדים קשה ונשארים ביחד תמיד ללא קשר לתוצאות. מבחינה אישית? אני רוצה להנהיג, להוכיח את עצמי בליגה החדשה שהגעתי אליה ולעשות מה שהמאמן מבקש ממני – להשתמש בכישרון שלי. אם זה אומר להזיז את הכדור אז זה מצוין מבחינתי או אם להיות זה שמסיים את ההתקפות.
עברו כשלושה שבועות מתחילת ההכנה, מה אתה יכול לספר לנו על האווירה בקבוצה?
הכימיה בקבוצה נהדרת. הקפטן שלנו הוא כמו רוצח שקט, אומר מילה וכולם הולכים אחריו. עכשיו הוא עובד קשה ואנחנו רואים את ההשקעה שלו לחזור מהפציעה הקטנה ולהצטרף אלינו. רפי ותומר שחקנים נהדרים וחברים טובים לקבוצה, זה משהו שיעזור לנו מאוד על המגרש כשהם יחזרו. סטו, אלאדה ודאלאס מאוד דוחפים את השני לתת הכל בכל רגע על המגרש, אני ממש מחכה שכולם יחזרו אלינו.
ישראל היא חדשה בשבילך, על המגרש כמו גם מחוץ למגרש
שיחקתי בגרמניה, צרפת ואוקראינה. אנשים כאן מאוד חמים ומאוד אכפתיים. עוצרים אותי ברחוב, מדברים איתי וזה נוח כשכמעט כולם מדברים אנגלית. מתייחסים אליי כאחד שנולד פה, ואני מאוד מתחבר לתשוקה שיש כאן לכדורסל. זה מגיע גם מהאוהדים של הפועל וגם מהמאמנים, מההנהלה ומהאנשים שעובדים במועדון וסובבים אותנו יום יום.
לקחת ברצינות את עידן הרשתות החברתיות
אנשים מנסים להחביא את עצמם. אתה לא יכול להיות אדם אחד בטוויטר ואחר על המגרש. אני פותח את עצמי לביקורת של האוהדים ולדעה שלהם, לא משנה אם היא טובה או רעה.
לגבי הבלוג? זו פעם ראשונה שאני פותח בלוג. אני מאמין שהפרק הבא יהיה על הנסיעה לאילת, נהיה שם ארבעה ימים וזו פעם ראשונה שאנחנו כולנו מחוץ לעיר ביחד כל כך הרבה זמן. אני עושה את זה גם בשביל עצמי וגם בשביל שחקנים צעירים, שיקבלו טעימה "מאחורי הקלעים" של הכדורסל המקצועני.
אם נדבר במאי, על מה תכתוב בבלוג?
אני מאמין שאכתוב על מאבקי המיקום לקראת הפלייאוף, על זה שאנחנו רוצים לעשות ריצה טובה השנה ולהגיע כמה שיותר רחוק. אם נמשיך בדרך הזו, אני מאמין שתהיה לנו ובעיקר לאוהדים – עונה מהנה מאוד.