אחרי הניצחון הקשה לצפייה מול הקבוצה הפחות בכירה בשפלה התבהר לרובנו שאליפות כבר לא ניקח השנה אז בואו נתמקד בגביע.
אפילו מנשה האופטימיסט נאלץ להסכים איתי אחרי שלוש דקות בכל הנוגע למאט The Brain.
יוסי זאנה. כפי שכתבתי בפרומו, חגג לנו בצבע ולא היה רחוק מלנצח לבד את המשחק. מדהים איך הקונספט הגאוני שלנו של שחקן איטי בלי ניתור אבל חכם מתחת לסל מתנפץ לעומת הקונספט הדבילי של נס ציונה שהולך על שחקן גבוה, פיזי, אתלטי וזריז עם מיקום ונוכחות טובים מתחת לסל, משאבת ריבאונד משני צידי המגרש אבל מה, לא גאון.
אז לפני הפינוק של דרבי חוץ יש גביע שצריך לעבור.
ממרומי המקום האחרון, מגיעה הרצליה הלחוצה עם מאמן חדש על הקווים (שזה כבר מתכון לצרות עבורנו) למשחק ביתי מול אלופת אירופה בהוצאת קבוצות ממשבר, הפועל SP תל אביב.
אז מה יש להרצליה? שון דאוסון שמחכה למשחק נגדנו כדי לגרד טריפל דאבל, ג'ף אדריאן שמחכה למשחק נגדנו כדי לסגור דאבל דאבל ואחד אבירם זליקוביץ' שתמיד מחכה לנו בפינה וכמו דיסק שנתקע על שיר מעצבן מזכיר אותנו בכל ראיון בתקשורת.
אז אחרי שהרמתי לזליקוביץ' לוולה נעבור אלינו. הכי קל זה לדבר על הווארד אבל הוא כזה גאון שבטח כבר למד עברית וקורא את הגיבובים שלי אז נתמקד בשאר.
בנקס השנה לא רע כמספר 2 משלים אבל על כל חמש דקות טובות שהוא נותן הוא יושב רבע וחצי בחוץ. מנקו מתחיל להיכנס לקצב אבל בואו נקווה לקצת יותר משתי חטיפות קוסט טו קוסט עם אפ אנד אנדר מעל הראש של המגן. ג'רל שחקן נחמד אבל לא הבאנקר שמכרו לנו ומישהו מכל הערימה שמסתובבת ליד הספסל צריך להסביר לגפני שפה זה לא ג'רוזלם, שדאנטה כבר לא בישראל ושאם הוא רוצה חוזה בעונה הבאה בליגה שמשלמים בה בדולרים ולא בכבשים, שיעביר הילוך, יסחוט את הגז ועל הדרך יתן גם טרמפ להווארד.
כדאי להזכיר לכל החבר'ה האלה שבאו לסיבוב שטרה סימונס נחת בעפולה ושאנחנו במרחק שיחת טלפון מלהחזיר את נייט ולהעיף את כולם הביתה.
בהצלחה הפועל עם אלפי בלונים אדומים להרמת המורל!